רש"י על סנהדרין ע״א

1 חייב - משום ויין ושכר אל תשת וגו' ובכהן עסקינן:

2 כי סובא וזולל יורש - בתר קרא קמא כתיב להכי אתייה להכא:

3 יורש - סופו להיות עני ומבקש למודו ואינו מוצא:

4 וקרעים תלביש נומה - נומה שאדם מתגרה בה תלביש קרעים כלומר סוף כל בעל הנאות לבא לידי עניות:

5 נעשה לו קרעים - משכח למודו ואינו נזכר אלא בסירוגין:

6 מתני' משל אחרים ואכל ברשות אחרים - ואפילו לא אכלן ברשות בעלים עצמן וטעמא מפרש בגמרא:

7 גמ' בעית - מתפחד מאביו שלא יבין הלכך לא ממשיך:

8 עד שיגנוב משל אביו - דשכיח ליה לגנוב תמיד ואכל ברשות אחרים דלא בעית שלא יראהו אביו ובכי האי גוונא ממשיך:

9 עד שיקח בשר בזול - אבל אם גנב בשר ויין עצמן לא:

10 מדמי סעודה המוכנת - שהיו מעות מוכנים לקנות מהם סעודה לאביו ולאמו דכיון דלכך נזדמנו משל אמו קרינן בהו דאיהי נמי שייכא בהם מדינא דבעלה חייב במזונותיה:

11 על מנת שאין לבעליך רשות בהן - דאי לא אמר לה הכי זכה בהן בעל דלא עדיף ממציאתה:

12 אי נימא חייבי כריתות - שהיתה אמו על אביו בכרת כגון אחותו דלאו בת קדושין:

13 סוף סוף אביו ואמו נינהו - דהא בקרא לא כתוב אישות באמו אצל אביו:

14 בשוה לאביו - בקול ומראה וקומה וטעמא מפרש לקמן:

15 בקולנו - חד קול משמע מדלא כתוב בקולותינו או בקולינו ביו"ד:

16 ואפילו מזוזה אחת - וכל שכן אחד מן החומשין או ספר מכל הנביאים שאזכרת השם כתובה שם ולא קרינא ביה את כל שללה ושרפת:

17 לא תעשון כן לה' אלהיכם - בתר ואבדתם את שמם כתיב:

18 גריס - זה שיעור נגעים ושתי גריסין על שתי אבנים דכתיב ויקרא י״ד:מ׳ וחלצו את האבנים תרתי משמע ובכל אחת שיעור נגע:

19 בקרן זוית - ואותן שתי אבנים יהיו בקרן זוית אחד בכותל זה ואחד בכותל זה והנגע משוך בשתיהן ארכו ב' גריסין ורחבו כגריס שיהא בכל אבן כגריס על גריס:

20 מאי טעמא דר"א - דבעי קרן זוית:

21 כתיב קיר - ומראיהן שפל מן הקיר שם:

22 חורבתא סגירתא - חורבה מצורע. מתרגמינן סגירתא שנותץ משם בית המנוגע:

23 מציינין אותו - שלא יאהילו עליו דאבן מנוגעת מטמא באהל דמצורע הוקש למת אל נא תהי כמת:

24 מתני' גידם - ידו קטועה:

25 בננו זה - משמע שרואים אותו:

26 חרשין - אינן יודעין אם קבל דבריהם אם לאו שאם אמר להם איני מקבל אינן שומעין לו ואע"פ שרואין שאין מקיים מצותן מיהו איננו שומע בקולנו כתיב ואיכא להפוכי בזכותי' ולמדרש דבשעת הקול קאמרי דלא שמע דהאי קרא יתירא הוא כוליה כדאמר בגמ':

27 מתרין בו - לאו משום התראה גמורה כשאר עבירות שאין לוקין אלא בהתראה דהא התראת עדים בעי ועוד זו ספק התראה הוא אם עובר הוא אם לאו שלא מיד בפניהם הוא עובר אלא בסתר ולאחר זמן הוא עושה אלא מוכיחין אותו דבעינן ויסרו אותו שלא ירגיל ואם לא שמע מלקין אותו בב"ד ויליף לה מויסרו אותו:

28 גמ' שמעת מינה בעינן קרא כדכתיב - וסייעתא דשמואל בפ' נגמר הדין לעיל סנהדרין מה::

29 כוליה קרא יתירא - דמצי למכתב והוצאתם אותו אל שער העיר ההוא וסקלתם:

30 בפני שנים - דבעינן עדים שהוכיחוהו ועבר שאין אביו ואמו נאמנין עליו להרגו דכתיב דברים י״ז:ו׳ על פי שנים עדים יומת המת:

31 ומלקין אותו בפני ג' - כלומר יביאוהו בפני ג' דיינין והדיינין יחייבוהו מלקות וילקוהו שליח ב"ד כשאר הלוקין דמלקות בפני ג' בפרקא קמא דף י.:

32 כדרבי אבהו - בכתובות דף מו. גבי מוציא שם רע מנא לן דלקי דכתיב ולקחו זקני העיר את האיש ויסרו אותו:

33 למדנו ויסרו - דמוציא שם רע מויסרו אותו דבן סורר ומורה וההוא דיסרו דבן סורר ומורה למדנו מבן דכתיב שם אם בן וההוא בן למדנו מבן דברים כה והיה אם בן הכות הרשע:

34 אם כן - דלהך מלתא לחודא אתא ולא למעוטי סומין:

35 לכתוב בננו הוא - סורר ומורה ומשמע הוא שלקה בפניכם ומדכתיב זה שמראין באצבעו עליו ולא סומין:

36 מתני' ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן פטור - דתו לא דיינינן ליה כיון דאילו עבד השתא לאו בר קטלא הוא:

37 ואם משנגמר דינו ברח - משעת גמר דין הוי כגברא קטילא ושוב אין לנו לחפש בזכותו ולהצילו:

38 גמ' הואיל ונשתנה דינו נשתנה מיתתו - דאילו מעיקרא נדון בעד אחד ובדיין אחד ובלא התראה ואילו עביד השתא בעינן התראה וסנהדרין של כ"ג ועדים:

39 ונשתנית מיתתו - דכל מיתת בני נח סייף ואילו עביד השתא בעו למדייניה בסקילה והוא לא איחייב בהא מיתה הלכך פטור:

40 שאני הכא דאילו עביד השתא לאו בר קטלא הוא - אבל הכא אילו עביד השתא בר קטלא הוה אף על גב דנשתנה דינו ומיתתו לא מיפטר ודיינינן ליה בדינא דהשתא:

41 ת"ש - מסיפא תיובתא:

42 חייב - אלמא אף על גב דאשתני לא אפטר:

43 שהכה את חבירו - הרג דהוי בסייף וכן בא על אשת חבירו פטור משום דאילו עביד השתא לאו בר קטלא הוא:

44 עשה כן - בהיותו כותי:

45 לישראל - כגון שהרג את ישראל או בא על אשת איש ישראל ונתגייר חייב דאי עבד השתא בר קטלא הוא ואע"ג דנשתנה דינו לדון בעדה ועדים והתראה אי הוה עביד השתא מיתתו לא אישתני דרוצח נמי השתא בסייף:

46 דאידי ואידי בסקילה - אם לא נתגייר נמי נדון בסקילה כדאמרינן נמי בפרקין דלעיל סנהדרין דף נז. בא על ערות ישראל שאין להם לבן נח נדון בדיני ישראל ואוקימנא בנערה המאורסה דלדידהו לית להו ודיינינן להו בדינא דידן:

47 והא עשה כן בישראל דומיא דאשת חברו קתני - אלמא בישראל בעולת בעל עסקינן דאילו באשת חבירו ליכא נערה המאורסה כדאמרינן בעולת בעל יש להן נערה המאורסה אין להם:

48 אלא קלה בחמורה מישך שייכא - כלומר לעולם בא"א ודקא קשיא לך אמאי חייב הרי נשתנה דינו ומיתתו אין כאן שינוי מיתה דיש בכלל מיתה חמורה מיתה קלה וכיון דמעיקרא הוי סייף דחמירא והשתא מיתת חנק קלה בכלל מיתה זו הוה ויותר היה ראוי לו מתחלה אבל ברכת השם מעיקרא הוה סייף קל והשתא סקילה דחמירא:

49 מאי איכא למימר - הרי נשתנה מיתתו דבמיתה חמורה זו לא היה ראוי:

50 לימא מסייע ליה - לרבי חנינא דאמר בדינא דהשתא בעי למדייניה:

51 סרחה - נערה המאורסה בימי נערות שהיא בסקילה ולבסוף בגרה משעמדה בדין:

52 תדון בחנק - כדינא דהשתא:

53 בסקילה מאי טעמא לא - מתדנה משום דכיון דאישתני גופה אישתני קטלא ונהי דלגמרי לא מיפטרא משום דקלה בחמורה מישך שייכא כל שכן הכא דאישתני לגמרי בין בדינו בין במיתתו וכיון דלא מחייב בהא מיתה פטור לגמרי:

54 תדון בסקילה - דמעיקרא אף על גב דאישתני גופה לא אישתני קטלא הכא נמי נדייניה כדמעיקרא במיתתו הקלה:

55 מתני' הנייה להם - שאין מוסיפין לחטוא:

56 והנייה לעולם - ששקטה כל הארץ:

57 רע להם - שהיו מוסיפין זכיות:

58 רע לעולם - שהיו מגינין על דורם ומוכיחין את הדורות:

59 יין ושינה לרשעים הנייה להם והנייה לעולם - כל זמן ששותין וישנין אינן חוטאין ואינן מריעין לבריות:

60 לצדיקים רע להם - שאין עוסקין בתורה:

61 ורע לעולם - שהתורה שהן עוסקין בה מגינה על הדור וכשהן מתבטלין פורענות בא לעולם:

62 פיזור - שנפרדין זה מזה ואין יכולין להועץ עצה רעה ולסייע זה את זה: